רותי בממילא וקובי מהעיתון

בתמונה נראית רותי נבון מופיעה בפני קהל בחצרות ממילא, ירושלים. היה לנו מאוד נעים בירושלים. נסענו (עם בת זוגתי) באוטובוס לירושלים והלכנו ברחובותיה. רחוב יפו, שוק מחנה יהודה, נחלאות, מדרחוב בן יהודה, נחלאות שבעה, חצרות ממילא, שער יפו וחזרה לתחנה המרכזית והביתה. הייתה זאת שעת ערב, קצת לפני השקיעה. מזג האויר היה נפלא. פשוט נעים ואפילו קריר (הכל יחסי בקיץ ובכלל). גילינו ירושלים תוססת, מעניינת, רב גוונית, חיה ונושמת. הזמן חלף ביעף וההנאה הייתה רבה. במוסף תרבות מעריב קראתי את כתבתו של קובי אריאלי "בין קוש למוש" ממנה לקוח הקטע הבא: "בתוך שלושה ימים וכמה ילדים גיליתי מחדש את העיר הזאת. הידעתם שבכל שנה מתקיים פסטיבל "חצות היוצר"? ביקרתם באחרונה במוזיאון ישראל? הראית מימיך, קורא יקר, את מורדות גן סאקר מלאים במשפחות חרדיות על טפיהן, מבלים ועולצים? פתאם היא הפכה ירושלים, למה ששכחנו שהיא בכלל לכולה להיות, וסליחה על אווירת יום ירושלים שנחה עליי: בירת העם היהודי. התיירות בירושלים היא תיירות יהודית, בליל השפות מתובל בשמות מאכלים ובקללות יהודיות, האינטגרציה בין דתיים לחילונים מושלמת, הם פשוט יחד, וכל זה מייצר חוויה שאין כמותה בשום מקום בעולם: אוניברסליות יהודית-עברית. ניו יורק היא אוניברסלית וגם יהודית בחלקים מסוימים, אבל ממש לא עברית ובוודאי שלא ישראלית, כמובן. פתאום יוצאת ירושלים מההקשר הלוקלי שלה והופכת לדבר ענקי, שההופעה של מוש בן ארי בבריכת הסולטן, דגם בית המקדש במוזיאון ישראל והילדים החרדים המבלים בגן סאקר, ממלאים בו תפקיד במידה שווה. אי אפשר ללא אחד מהם. ופתאום החלוקה הברורה הזאת, בין ירושלים הדתית והחילונית, נסדקת. פתאום נולד מושג חדש: אינטררציה טבעית. אין שום אפשרות כמעט לראות בירושלים קבוצת אנשים הומוגנית. הם תמיד ייראו כמו קבוצה שהוציא צו פיוס לסיור בצפון. יהיו כמה חילונים, כמה כיפות סרוגות, שני חרדים וערבי. איש לא הוביל האינטגרציה הזאת. מעצמה היא נוצרה. ההיפך. הרי כולם לא מפסיקים לרגע לבכות את השסע והקרע והדיכוטומיה ושאר מילים עבשות. שלושה ימים בודדים הולידו את חווית ירושלים האמיתי. לא עיר לבנה ולא עיר אורות. פשוט עיר שחוברה לה יחדיו (ושוב, סליחה על הנאום)." סוף ציטוט. נפלא, לא כן? בדרך לתחנת האוטובוס, עצרנו מונית ירושלמית. הרדיו ניגן 95 אפ-אמ, שידור שירתו של ביאליק ומשהו על מסורת ישראל. הנהג, ערבי במוצאו, הקשיב לשידור. לשאלתי "החצופה", ענה, אני סתם מקשיב לחדשות, אבל ניראה לי שהשידור ממש עניין אותו. כן, קובי אריאלי, גם לי ניראה שהעיר מחוברת לה היטב יחדיו, גם תרבותית. אם נירצה או לאו. המציאות, חזקה מכל. צולם בחצרות ממילא, אוגוסט 2009.