רוכב על אופניים ברוטשילד

להפתעתי, מצאתי אתמול במגרש חניה עיתון ישן (סגנון בית) מאפריל 2009 שבו מצולם רוכב אופניים בשדרות רוטשילד בתל אביב והרוכב הוא אני. וואא... איזה הפתעה נעימה! איזו מיקריות! האם העיתון חיכה לי בסבלנות יותר מ-4 חודשים? ב' עמית בעבודתי הופתע לסיפור והוסיף "הוא דומה לך אבל כ"כ זקן!" פ' לעומתו טען "מה זה, כל העולם על הכתפיים שלך!". הממ... לרגע ירדה התלהבותי, אך תיכף חזרה. התצלום לא מוצלח! הכי קל להאשים את הנסיבות, לא כן? וחוץ מזה, אחרי יום עבודה ממושך, כאשר עוד מרחק ניכר לפני בדרך הביתה, האם אפשר להיראות צעיר, חייכני ורענן? אולי עבר עלי יום קשה? נסיבות, נסיבות. תירוצים, תירוצים. כמה קל למצוא אותם! כמה קל לסטות מהעיקר. ומה העיקר? תצלום שלי בעיתון כרוכב אופניים, דבר שכה חשוב לי כעת, בשדרות רוטשילד. סמל, אולי פרס למאמץ מתמיד שלי מזה שנים. בדרך לעבודה, בדרך הביתה. שם הכתבה בעיתון "הבית הזה הוא אני" ושם הצלם נאור רהב. הכתבה היא על סגנון ישראלי, בבית ברחוב וכדומה.