יונה באדנית

דעתי על היונה התעצבה תוך כדי ניסיון לגרשה מאדנית דירתי. הדימוי התנ"כי שלה הוא סמל השלום. תואר זה ניתן לה לאחר שחזרה עם עלה זית בפיה לתיבת נח. למרות זאת, רבים סולדים מיונים וזאת משום שהן מקננות במרפסות, מושכות פשפשים ומלכלכות מאוד. לפני חצי שנה בערך, קבע זוג יונים את קינו באדנית דירתנו. כך החל מאבקי בהם. למעשה, נגררתי לעימות איתם בחוסר חשק משווע. למה לגרש יונים? בלחץ אשתי ובתי (שסבלה מהם יותר מכל), נאלצתי להפשיל שרוולים ולעבוד. קודם לכן קבעתי קו אדום. איני פוגע בהם פיסית או בגוזליהן. כך נאלצתי להמתין עד התבגרותן של הגוזלים ולשיר להם מידי יום ביומו את השיר "עוף גוזל חתוך את השמים..." אך הם כלל לא מיהרו לעזוב את גן העדן שבאדניתי. אחר שנמאס להם מהפזמון ועפו, מיהרתי לכסות את האדנית ברשתות ולהודיע לבני משפחתי בסיפוק רב, עשיתי זאת! אך היונים לעגו לי וחיש מהר דגרו בתורן על ביצים טריות לחיי הדור הבא של היונים! הפעם לא חיכיתי לגוזלים. אספתי את הקן כמו שהוא, עם הביצים ועליתי לגג הבניין. שם הצבתי אותו במקום בטוח בתקווה שהיונים יעזבו את האדנית ויעברו לגג הבטוח. אך לא! זוג היונים נקשר אלינו בעבותות של אהבה ושלום. בשלב זה התחלתי להבין שלפני עוף עיקש במיוחד. הם לא מוותרים. אך גם אני לא ויתרתי. בשל גודלה של האדנית, פיזרתי באופן חלקי דוקרנים פלסטיים (אחרת, הייתי מתרושש). בחלקים אחרים, ייצרתי דוקרנים פרי המצאתי. מסמרים שנעצתי בתוך לייסטים מעץ. שיכור מגאווה עצמית, הכרזתי באופן חגיגי לבני ביתי: זהו, היונים לא יחזרו אלינו יותר. תוך יום נדהמתי לראות שהיונים לא שמים על הדוקרנים שלי. הן הציבו את רגליהן בזהירות בין המסמרים וכך צעדו להם לבטח. כאן הבנתי שהיונה עוף נבון. לומדת מהר מאוד מנסיונה. כך נמשך המאבק כאשר קניתי רשתות מתכת משופרות, ייצרתי דוקרנים משופרים והפכתי את האדנית ליעד מבוצר. הפעם גם אני למדתי משהו. לא להתגאות. הסתפקתי בהכרזה שכעת יהיה ליונים יותר קשה. אבל קושי לא מרתיעה יונה. נחישותה אינה יודעת גבול. גם אומץ ליבה. כן היונה נחושה, אמיצה, נאמנה ורבת תושיה. אבל, אני מוכרח להוסיף, לא אלימה. כאן אולי חיזוק לדימויה כסמל השלום. כאשר אני צופה בטקס המרהיב של חיזור הזכר, אני מתפלא לעתים כיצד מקבל הוא בשוויון נפש את סירובה של הנקבה להיות בת זוגתו. גבר עלול להיות אלים ומסוכן מאוד במצבים אלה. אך זה, פשוט מוותר ומנסה ברוב טקסיות לשבות את ליבה של יונה נקבה אחרת. גם הנאמנות ההדדית של זוג היונים, ראויה להערכה ושבח. היונים כה מסורים זה לזה, עד כדי סיכון חיים. באחד הימים נלכדה נקבת היונה ברשת. הזכר לא שקט ולא נח עד אשר...שחררתי אותה עד לפגישתם הנרגשת והאוהבת. בתמונה נראה יונה באדנית ביתי. מבטו אמיץ ונחוש. צלם אותי כך רמז לי, אני לא מתכוון לעזוב כל כך מהר. אני ממשיך להאבק בו ובבת זוגתו אך מהרהר לתומי. מה יקרה כאשר יעזבו באמת? האם לא אתגעגע אליהם? צולם באדנית ביתי בראשון לציון, יוני 2009.