קרוב הדבר אליך

"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא. לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו" (דברים ל ; יא-יד). מה שצריך לדעת ולעשות, לא נמצא בשמים (גבוה גבוה) וגם לא מעבר לים (רחוק, רחוק), כי קרוב אליך הדבר מאוד (בטווח השגה). צולם בחוף בת ים, מאי 2009.

מפרשיות

צולם בחוף בת ים, מאי 2009.

אמבטית שמש

צולם בחוף בתי ים, מאי 2009.

תחילת עונת הרחצה

צולם בחוף בת ים, מאי 2009.

לילה לבן בעיר הלבנה

אמש טיילנו ברחובות העיר הלבנה במסגרת אירוע הלילה הלבן. זאת השנה החמישית שהעיר מציינת את היותה אתר מורשת עולמית בנושא אדריכלות הבאהוס. היה יוצא מן הכלל. רחובות העיר שקקו חיים. המוני אדם טיילו, שמחו, חגגו, בילו. צעירים וזקנים כאחד. בתל אביב לא קשה לחגוג ולשמוח על אף תחושת המצור והאיום התמידי המרחף מעל מדינת ישראל. העיר, אכן מדהימה. מחד, אינה שוכחת את עברה הצעיר. מאידך, נמצאת בהווה. עיקרון הכאן ועכשו מוגשם בה הלכה למעשה. גם הפוטנציאל התיירותי שלה התעצם בעיני מאוד. הלוואי ויגיעו הימים שתיירים מחו"ל יצטופפו ויטיילו ברחובותיה (חלום שלי). כמו ברומא, פירנצה, ונציה. למה לא בעצם? למרות מאה שנותיה, כמה ערים ידועות בעולם נבנו ע"י יהודים? ללא היסטוריה עתיקה אך שוכנת תחת משק כנפי ההיסטוריה? הרשימה קצרה מהכיל את סגולותיה המיוחדות. צולם בבית העירייה הישן, רחוב ביאליק, מאי 2009.

פתח לעבר

עברה מציץ מהפתח. עברתי שם במיקרה כאשר ראיתי את המראה. הוא קרא לי "צלם אותי". אחר כך, בבית, ראיתי בתמונה כל מיני סמלים. מראה העיר העתיקה, מרוחק ומכוסה באובך. רמזור אדום. דלת שאינה פתוחה לרווחה. פסל האריה. צולם בכיכר ספרא, עיריית ירושלים, מאי 2009.

מערת צדקיהו

"ירושלים של מטה מן המטה / בורות וקברים, מערות וחללים." (מתוך מערת צדקיהו, יהודה עמיחי). טוב מאוחר מלא כלום. סוף סוף ביקרתי במערת צדקיהו שנמצאת ליד שער שכם בעיר העתיקה בירושלים. היא ענקית! מתוחזקת להפליא ו...ריקה ממבקרים. כיצד המערה החפורה הגדולה בישראל, אתר היסטורי בן 3000 שנה לערך, ריקה ממבקרים? המערה שימשה כמחצבה לכרית אבנים לבנית העיר ירושלים החל מתקופתו של שלמה המלך. מסתבר שגם מגדל השעון ביפו נבנה מלבנים שנכרו בה. צולם במאי 2009.

נטיפי מלח

נעים היה לי לשמוע את עמיתי לעבודה נ' אומר: "אתה מזכיר לי צייד". זאת לאחר שראה כיצד צילמתי תמונה זאת. האם זאת גאווה לכתוב זאת? צניעות, זה בטח לא. לעתים אני שואל עצמי האם צריך להיות צנוע? באיזה מידה? מהי המידה? במסורת ישראל הדבר ברור. צריך להיות צנוע ואפילו מאוד. לפי אגרת הרמב"ן אפילו עד כדי שפלות רוח. צולם בים המלח, מאי 2009.

משפחת גבישי המלח

המראה הזכיר לי "משפחה" מכונסת היושבת על סלע וממתינה לצילום. מפלס ים המלח היום הוא מינוס 422.09 מטר (מדדנו אותו). לאחרונה, מפלס ים המלח יורד בשיעור של כ-3 מילימטר ליום! לא טוב! צולם בים המלח, מאי 2009.

פרח אבן השפה

הפרח הזה הצליח לפרוח, כמעט נגד כל הסיכויים, ברווח שבין אבן השפה למדרכה. סימן שתמיד יש סיכוי לפרוח. צולם בראשון לציון, מאי 2009.

ילד קריאה

"טל בוא ונלך הביתה". כך קראה אימו של הילד המקסים טל שישב וקרא בריכוז כה רב. לא בקלות הוא קם והלך אחריה מהרהר בספר שזה עתה קרא. לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה, "זה נכס גדול שהוא קורא". "אבל הוא לא מכין שיעורי בית" ענתה לי. "לא חשוב, יותר חשוב לקרוא", עניתי. האם הצעירה חייכה והניפה אגודלה אל על לאות נצחון. בינינו, צריך להכין שיעורים, אבל לילד כטל, הקריאה היא הכנת השיעורים. לקרוא, זה שיעור כל כך חשוב לחיים. נזכרתי בילדותי, כאשר הייתי בגילו של טל. קראתי ספר שלם מידי יום ביומו. זמן פתיחת הספריה, היה הרגע המרגש ביומי. לראות את טל זה להזכר בילדותי. אבל גם לשמוח בשמחתו ושל ילדים אחרים שקוראים, בעת שבה הטלויזיה התוקפנית פולשת וחומסת כל רגע של זמן פנוי מהילדים. ואז, אני אפילו קצת עצוב. צולם בראשון לציון, מאי 2009.

הזוג הרומנטי

המגע הרך והרומנטי של הזוג המקסים, מרגש. רואים זאת לפעמים, בסרטים. בעיקר בסרטים ישנים. צולם בנמל יפו, מאי 2009.

קרצוף לקראת הלילה הלבן

צולם בשדרות רוטשילד תל אביב, מאי 2009

שריד חומה בים

צולם בעכו, מאי 2009.

מבחן האומץ בעכו

אומץ, מהו?

האם הנער שבתמונה אמיץ? אני מניח שעבור הנער ויתר חבריו, הקפיצה לים ממרום חומותיה של עכו העתיקה, היא מבחן של אומץ. אך האם זהו אומץ? בארוחת הערב המשפחתית שאלתי: אומץ מהו? א' בני הבכור נענה לאתגר וענה: לאומץ 3 נקודות מבט. הנורמה, מה נחשב בחברה כמעשה אמיץ. היחיד, מה חושב ומרגיש על מעשהו, אמיץ או לא? האחר, מה חושב או אומר על המעשה. לעתים, כך הוסיף, אין התאמה בין 3 אלה. היחיד חושב ומרגיש שעשה מעשה אמיץ, אך הנורמה והאחר אינם רואים זאת כך. התייחסותו של בני גירתה אותי להמשיך ולהרהר בנושא. הנורמה המקובלת, מהי ומי קובע אותה? נידמה לי שהיא נעשית מאליה ללא דיוק מעמיק. דוגמאות: הבעת עמדה בתנאים עויינים. גבר המחזר לראשונה אחר אישה. הרצאה בפני קהל. צניחה חופשית. הקרבה בקרב. וגם, לקפוץ לים מחומותיה של עכו העתיקה... המשכתי להרהר בכך. היכן ההתיחסות לפרט, לאישיותו, לערכיו? ומה לגבי הצופים במעשה? אלה שמעריכים האם המעשה אמיץ אם לאו? ומה לגבי הפחד? הקוטב הנגדי לאומץ ואולי זה שמניע אותו. האומץ הוא המענה לפחד. כאשר אין פחד אין אומץ. האמנם? לפי דגלס וולטיין, אין די בפחד כמניע או כקוטב נגדי לאומץ. גם ההכרה שהעשיה מסוכנת (ללא פחד) היא מעשה אמיץ. העניין לא פשוט כפי שניראה בהתחלה. ככל שאני מעמיק בעניין זה, אני מגלה את עומקו ומורכבותו. ומה לגבי המניעים לאומץ? הרי הם מגוונים. פחד. ערך מוסרי (צדק). ערך דתי (קדושה). היצר (גאווה). מניע פושע (גניבה). דחף מימוש וביטוי (לדבר, להתבטא, להוכיח, ליצור). שעמום. אי שפיות זמנית או קבועה. סכנה חמורה. הקרבה (למען ערך או אדם). טוב הבנתי, אנשים עושים מעשה אמיץ ממניעים שונים. מה רחבה היא היריעה! ומה לגבי המידתיות? הרי גם לאומץ יש מידה. ישנו אומץ מתון (להביע עמדה) וישנו אומץ עילאי (הקרבת חיים). וכיצד נקבעת מידה זאת? בעיני המתבונן או כנורמה? היכן הרשימה? נכנסתי לעניין מתוך רצון להסביר, אני מסיים בשאלות. האם נושא האומץ ברור יותר?

רוקע בנחושת

צולם בעכו, מאי 2009.

סירה בעכו

צולם בעכו, מאי 2009.

מאחורי הסורגים

צולם ברוטשילד תל אביב, מאי 2009.

פסל חדש בתל אביב

צולם ברוטשילד תל אביב, מאי 2009.

לילינבלום הקלאסית

צולם בלילינבלום תל אביב, מאי 2009.

פרדוקס

"מקור המילה פרדוקס הוא מיוונית: para = ליד, מעבר; doxa = אמונה, דעה. המשמעות המקורית היא דבר שבמחשבה ראשונה נראה חסר מובן או בלתי אפשרי, אך לאחר עיון מעמיק מתברר שהוא נכון" (מתוך ויקיפדיה). הכתובת המצולמת פרדוקסלית. ניראה לי שהכותב ניסה להתחכם ולהצחיק. אותי הוא בכל אופן הקסים (מעצם ההברקה) יותר מאשר הצחיק (חיוך קל). בכל מיקרה, הגרפיטי מעורר אותי לחשוב על פרדוקסים בחיים. עולה בדעתי כעת האמירה הפרדוקסלית "הרוצה בשלום ייכון למלחמה" (אמרה רומית עתיקה). לכאורה, פרדוקס. סתירה. הרוצה בשלום, יניף עלה של זית בידו ולא ינופף באיום בחרבו. האם האמירה סותרת את השכל הישר? זאת שאלה שהדיון עליה עשוי להתארך. בקצרה, למדתי שלאמירה זאת יש לעתים אחיזה מוצקה בקרקע המציאות. גם באופן אישי וגם מהתבוננות בתהליכים גדולים. במחשבה נוספת, אמירה זאת אינה פרדוקסלית טהורה (כמו הכתובת שעל הקיר) אלא תלויה בזמן ובנסיבות. צולם ברחוב לילינבלום בתל אביב, מאי 2009.

החיה שבעץ

צולם בכניסה לסוזן דלל, נווה צדק, תל אביב, מאי 2009.

מנה של אהבה

לרגע הזה חיכיתי הרבה זמן. לאכול פלפל עם אשתי. אולי זה מצחיק, לחלום על אכילת חצי מנת פלפל? כן! שנאמר, "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו" (אבות, ד, א). ברוח זאת אוסיף: איזה הוא מאושר? האוהב את אשתו. אשתי היקרה, אני אוהב אותך. צולם ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, מאי 2009.

גומא הקיר בקרליבך

יצאתי מהסופרפארם בקרליבך פינת החשמונאים (תל אביב) וראיתי את הגומא היפה הזה הגדל ברווח שבין המדרכה לקיר. תופעה כל כך מעניינת שרואים אותה פה ושם בעיר. רואים? מי שעיניים בראשו ותשומת לב בליבו. שנים של הליכה לידו ורק כעת ראיתי ממש. קודם אולי ראיתי, אך לא שמתי לב. צולם במאי 2009.

הזדקרות קרובה

לדעתי, במהלך צמיחתו, "חש" העץ את הקיר והתרחק ממנו. עוד אני מוצא בתמונה הזאת אירוטיות, אך יתכן והדבר נובע ממוחי הקודח. צולם בשדרות רוטשילד תל אביב, מאי 2009.

מריח ומסריח

כאלה הם החיים. גם ריחניים וגם מסריחים. יש בהם הכל מכל. יופי אך גם כיעור. גם דבש וגם עוקץ. רק מה? חשוב שיהיה איזון. איזון ומידתיות. ואם אין, להשתדל שיהיה. האמינו לי, זה לא קל. צולם בתל אביב, מאי 2009.

גננים בהפסקה

לא יכולתי להתאפק, אני מודה, אלא לצלם את שלושת הגננים במנוחתם. איני חש בנוח לצלם אנשים ללא ידיעתם וללא הסכמתם. מאידך, כיצד ניתן ללכוד את הייחוד שברגע? זאת דילמה שעדיין מעסיקה אותי (מעניין אם צלמים אחרים). צולם בראשון לציון, מאי 2009.

זוג לבן במדרון ירוק

במדרון אפשר לעלות ולהתקדם אך גם לרדת ולהתדרדר. כלה וחתן יקרים, הכינו עצמכם למאמץ משותף כדי שתעלו במדרון ולא חלילה, תרדו בו. מזל טוב ובהצלחה. אגב, כתבתי כבר בנושא זה ברשומה קודמת (בין התמרורים). צולם בטיילת יפו, מאי 2009.

חלום שתל אביב...

בחלומי, תיירים רבים מבקרים בתל אביב ומסיירים ברחובותיה. כמו ברומא ופירנצה למשל. כמה יפה לראות המוני אדם, מכל מיני מדינות ותרבויות, מבקרים בערים מרתקות. מתי החלום יהיה למציאות? אבל גם תיירים מקומיים משמחים אותי. כך גם הבוקר, בדרך לעבודה, פגשתי קבוצה אותה צילמתי. לתל אביב יש כל כך הרבה להציע. עיר בנלאומית בעלת רוח מיוחדת במינה. מיזוג מרתק בין יהדות, ציונות ותרבות העולם. נמצאת בהווה, אך לא שוכחת גם לינוק מהעבר. ועתידה? מקור משיכה להרבה תיירים, זהו חלומי. צולם בשדרות רוטשילד, תל אביב, מאי 2009.

חרציות-פריחה מאוחרת

כיצד פורחות החרציות המצולמות כאשר כל האחרות סביבן כבר קמלו מזמן? המראה מעורר השתאות. קרקע מיוחדת? אספקת מים סמויה? זן מיוחד ועמיד? לך תדע... כך גם האדם. מדוע זה מאריך ימים ואילו האחר לא? מומחים יספקו הסברים מלומדים. תורשה, אורח חיים ועוד. למרות כל זאת, אין מתכון, אין מרשם בדוק. כמו השרידות המפתיעה של החרציות. בכל זאת, ישנו חוק המספרים הגדולים. סטטיסטיקה בלשון המומחים. כדאי להציץ בטבלאות תוחלת החיים האנושית בעולם. כשהצצתי גיליתי מידע מעניין. במדינות המפותחות, תוחלת החיים מגיעה ל-80 שנה בערך (ישראל, יפן, שבדיה, קנדה ועוד). ככל שהמדינה פחות מפותחת, כך תוחלת החיים יורדת (בזמביה 37 שנה). היחס ברור ומובהק. ובכל זאת, תופעות כמו החרציות השורדות, קיימות בכל מקום. בכל סטטיסטיקה יש סטית תקן ושונות. לכל כלל יש יוצא מן הכלל. צולם בבת ים, מאי 2009.

רחוב אפלטון

הופתעתי לראות רחוב ביפו הנושא את שמו של הפילוסוף היווני אפלטון. זאת שכונה עניה למדי ששם הרחוב אינו הולם אותה. דווקא אתמול קראתי אודותיו (שער לפילוסופיה, רוברט צימר). בהשפעת הספר, אני כותב על חצי הכוס הריקה של הגותו (לכל כלל, יש יוצא מן הכלל...ראה פרופיל שלי). מסתבר שהיה אנטי דמוקרט ואידיאליסט. מבנה השלטון המדיני שהציע (מעמדי והיררכי), יתכן והניע ועודד משטרים גזעניים ודקטטוריים, אפילו במאה ה-20. ובעניין האידיאות, ניסה לעשות אידיאליזציה של המציאות (שכל כך מורכבת ומשתנה) למוחלט, למושלם, לודאי. ניגוד מעניין להגותו של מורו הדגול, סוקרטס שאמר בין היתר, "אני יודע שאיני יודע". משפט שבהחלט לטעמי. צולם ביפו, מאי 2009.

דקל המעקה

שוב אני מוצא עצמי מתפעם ממראה של צמיחה בלתי שיגרתית. הפעם דקל שצומח מתוך מדרכה וצמוד למעקה בטיחות. כיצד הגיע? מאין אספקת המים? כיצד שורד ואף צומח? כוחה של צמיחה! על המעקה שעונות האופניים שלי. צולם בטיילת בת ים, מאי 2009.

תום נעורים ביפו

אלמלא הרעלות לא היה ניתן לזהות שהנערות ערביות. כאשר שאלתי אותן מהיכן אתן? השיבו ירושלים וכפרי הסביבה, אחר כך שאלו אותי מהיכן אני. היתה זאת קבוצה של כמאתיים נערות בגיל 14 לערך שהתנהגו ככל נערות בנות גילן. השתובבו, צחקו, שוחחו בטלפון הסלולרי והצטלמו. חלקן על רקע סלע אנדרומנדה עליו התנופף דגל ישראל. נהניתי לראות אותן ולחוש באוניברסליות של הקלישאה "תום נעורים". אחר כך כשהלכו לאורך הטיילת, נפרדו ממני באמירת שלום. במציאות החיים המורכבת והטעונה בישראל, יש בכך להעיד שיש תקווה. אני מעז לאמר אפילו, יש תקווה לשלום. צולם ביפו העתיקה, מאי 2009.

לאכול בגדול בסנטר

את התצלומים האלה מצאתי בארכיון הצילומים שלי והחלטתי שהם ראויים לעלות לבלוג. הם צולמו לפני שנתיים, קודם לגל התלהבות הצילום הנוכחי שלי. צולם בדיזינגוף סנטר (ניסיתי בעברית, אך מרכז דיזינגוף, לא מצלצל), תל אביב, יוני 2007.

הפיקוס שהתאהב בתמר

בטקס יום הזכרון, הפנה ידידי הטוב פ' את תשומת לבי לפיקוס שהיכה שורשים בגזע עץ התמר. נדהמתי למראה אך גם התפלאתי כיצד לא שמתי לב לכך קודם לכן. כבר 26 שנה אני עובד באותו משרד, "רואה" את עץ הדקל אך לא רואה את הפיקוס שעליו (גם חברי הותיק שם לב לכך לראשונה בטקס). ללמדני שהדברים המעניינים נמצאים כל כך קרוב עד שלא שמים לב. ידידי פ' אף הסביר לי כיצד הדבר קרה. סמוך לדקל היה פיקוס ששלח שורש אויר לגזע התמר. הפיקוס נגדע והשורש נבט בגזע. הקרדיט לו. מגיע לו, הוא גם חבר נאמן ובעל חוש הומור מיוחד. צולם בתל אביב, אפריל, 2009.

צמיחה באלהמברה

הצמיחה לא פסחה על אלהמברה. המבנה המדהים הזה נטוש ומתפורר, אך העץ לא מותר. מפליא, היכן המים? לאחרונה הייתי בסיור אדריכלי בשדרות ירושלים ביפו במהלכו הסבירו שהמבנה היה פעיל מאוד ונערכו בו מופעים והצגות רבות. לדעתי, יש במבנה מוטיבים הקיימים בפנתאון ברומא. חלקו האחורי (המעוגל) ומבנה המלבנים השקועים (כמו בתקרת הפנתאון). כאשר שיתפתי את האדריכל בכך, הרים גבה אחר כך אמר, כן הארכיטקטורה של הפנתאון השפיע על הרבה מבנים. צולם ביפו, מאי 2009.

חתול על הברז

צולם בכיכר היל, תל אביב, מאי 2009. בכיכר מערת קבורה מהתקופה הכנענית וכן עמוד זכרון משנת 1917 עליו חרוט שיחידה אוסטרלית כבשה אזור זה מידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה. חלק מההיסטוריה של א"י.

הארה

מהי הארה? (לפי ורוניק ויין בספרה האמנות של לא לעשות כלום), "אולי הבנתם לפתע שיהיה מה שיהיה, תמיד תצליחו לשלם את שכר הדירה. או שהפסקתם להרגיש שמחובתכם להיות תמיד צודקים...הארה היא מילה נוספת לתיאור תחושת הנוחות עם עובדת היותנו אנשים רגילים לחלוטין. ובסופו של דבר גם השגרתי נהפך למיוחד: שלולית מים, ילד שרץ אחרי ציפור, ההמיה השלווה של המחשב-ואתם בתווך עם דימוי עצמי נטול ברק." סוף ציטוט. לרכב על אופניים, לראות את המראה המיוחד (שבתמונה), לעצור, לצלם. להמשיך לצפות במראה היפה ולהווכח שהוא חולף ועובר חיש מהר. לחזור לאופניים ולהמשיך ברכיבה, הביתה. צולם בחוף בת ים, מאי 2009.

תמר המדרכה באילת

צמיחה בלתי שיגרתית מרגשת אותי. לעתים, אני כל כך מתאמץ לגדל צמח ולצערי, לא מצליח. או שהצמיחה מאכזבת. לכן, חיוך של התפעמות עובר בי כאשר אני פוגש בעץ תמר הצומר מתוך קו החיבור שבין המדרכה לחומה. כיצד הגיע לשם? מהיכן המים? איך הוא בכלל מחזיק מעמד? מדהים, כוחה של צמיחה. צולם באילת, מאי 2009.

הנמלה העצל והחכם

"לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" (משלי ו). נידמה לי שהכתוב ברור והרחבה אינה מחייבת. לעומת זאת, בספרו אלוף בטלות מורד טום הודג'קינסון באמרה זאת ומציין שאינה טבעית לאדם (לספר יש גם גוון סטירי הומוריסטי). ומה אומר הרמב"ם על כך? "הדרך הישרה-היא מידה בינונית שבכל תכונה ותכונה מכל התכונות שיש לו לאדם, והיא התכונה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו...ודרך זו-היא דרך החכמים". כלומר, מידתיות. כמה אני אוהב אותה. כמה שפיות ונורמליות יש בה! נזכרתי גם בסרט המצויר עבודת נמלים. הרעיון היה להציג נמלה שונה מכל יתר הנמלים ההולכים עם הזרם והדימוי הנמלי הידוע (משמעת, חריצות ועוד). למעשה, הנושא מורכב, תלוי בזמן ומרחב, אך תמיד יש לזכור את הרמב"ם, החכם והמציאותי. מידתיות. שיקול דעת. דרך האמצע. הנמלה המצולמת, מחזיקה במשקל עצום ביחס לגופה. היא ירדה בנחישות נמלית אופיינית והצטרפה לחבריה בדרכם אל הקן. צולם בראשון לציון, מאי 2009.

בין התמרורים

רק לאחר מעשה, שמתי לב שבשני קצות התצלום ישנם שני תמרורים. משמאל, אין כניסה. מימין, חד סיטרי. זהו אולי משל לנישואין. הליכה בין גבולות ואיסורים ברורים ועדיין למצוא את חופש הפעולה. האישי, הזוגי, המשפחתי. והמדרכה שאינה מותרת לחניה (בצבע אדום לבן), מה המשל? לא לקפוא על השמרים. יש לנוע לנוע. עוד שנה עוד שבוע (אריק לביא). ללמוד ולכבד זה את זה. חתן וכלה יקרים, את המבחן החשוב, מבחן האהבה, כבר עברתם. עצם הרצון לחיות ביחד ולהקים בית משותף. המבט שביניכם, מבטא את הכל. כמה רומנטיקה. אהבה זה (כמעט) כל הסיפור. כדאי לחשוב כיצד לשמר אותה בפיתולי החיים. אני מאחל לכם מזל טוב, זוגיות ומשפחתיות מוצלחת. צולם בנווה צדק, תל אביב, מרץ 2009