האם הנער שבתמונה אמיץ? אני מניח שעבור הנער ויתר חבריו, הקפיצה לים ממרום חומותיה של עכו העתיקה, היא מבחן של אומץ. אך האם זהו אומץ? בארוחת הערב המשפחתית שאלתי: אומץ מהו? א' בני הבכור נענה לאתגר וענה: לאומץ 3 נקודות מבט. הנורמה, מה נחשב בחברה כמעשה אמיץ. היחיד, מה חושב ומרגיש על מעשהו, אמיץ או לא? האחר, מה חושב או אומר על המעשה. לעתים, כך הוסיף, אין התאמה בין 3 אלה. היחיד חושב ומרגיש שעשה מעשה אמיץ, אך הנורמה והאחר אינם רואים זאת כך. התייחסותו של בני גירתה אותי להמשיך ולהרהר בנושא. הנורמה המקובלת, מהי ומי קובע אותה? נידמה לי שהיא נעשית מאליה ללא דיוק מעמיק. דוגמאות: הבעת עמדה בתנאים עויינים. גבר המחזר לראשונה אחר אישה. הרצאה בפני קהל. צניחה חופשית. הקרבה בקרב. וגם, לקפוץ לים מחומותיה של עכו העתיקה... המשכתי להרהר בכך. היכן ההתיחסות לפרט, לאישיותו, לערכיו? ומה לגבי הצופים במעשה? אלה שמעריכים האם המעשה אמיץ אם לאו? ומה לגבי הפחד? הקוטב הנגדי לאומץ ואולי זה שמניע אותו. האומץ הוא המענה לפחד. כאשר אין פחד אין אומץ. האמנם? לפי דגלס וולטיין, אין די בפחד כמניע או כקוטב נגדי לאומץ. גם ההכרה שהעשיה מסוכנת (ללא פחד) היא מעשה אמיץ. העניין לא פשוט כפי שניראה בהתחלה. ככל שאני מעמיק בעניין זה, אני מגלה את עומקו ומורכבותו. ומה לגבי המניעים לאומץ? הרי הם מגוונים. פחד. ערך מוסרי (צדק). ערך דתי (קדושה). היצר (גאווה). מניע פושע (גניבה). דחף מימוש וביטוי (לדבר, להתבטא, להוכיח, ליצור). שעמום. אי שפיות זמנית או קבועה. סכנה חמורה. הקרבה (למען ערך או אדם). טוב הבנתי, אנשים עושים מעשה אמיץ ממניעים שונים. מה רחבה היא היריעה! ומה לגבי המידתיות? הרי גם לאומץ יש מידה. ישנו אומץ מתון (להביע עמדה) וישנו אומץ עילאי (הקרבת חיים). וכיצד נקבעת מידה זאת? בעיני המתבונן או כנורמה? היכן הרשימה? נכנסתי לעניין מתוך רצון להסביר, אני מסיים בשאלות. האם נושא האומץ ברור יותר?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה