ילד קריאה

"טל בוא ונלך הביתה". כך קראה אימו של הילד המקסים טל שישב וקרא בריכוז כה רב. לא בקלות הוא קם והלך אחריה מהרהר בספר שזה עתה קרא. לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה, "זה נכס גדול שהוא קורא". "אבל הוא לא מכין שיעורי בית" ענתה לי. "לא חשוב, יותר חשוב לקרוא", עניתי. האם הצעירה חייכה והניפה אגודלה אל על לאות נצחון. בינינו, צריך להכין שיעורים, אבל לילד כטל, הקריאה היא הכנת השיעורים. לקרוא, זה שיעור כל כך חשוב לחיים. נזכרתי בילדותי, כאשר הייתי בגילו של טל. קראתי ספר שלם מידי יום ביומו. זמן פתיחת הספריה, היה הרגע המרגש ביומי. לראות את טל זה להזכר בילדותי. אבל גם לשמוח בשמחתו ושל ילדים אחרים שקוראים, בעת שבה הטלויזיה התוקפנית פולשת וחומסת כל רגע של זמן פנוי מהילדים. ואז, אני אפילו קצת עצוב. צולם בראשון לציון, מאי 2009.