את התמונות צילמתי אותן לפני כחדשיים. אז, לא חשבתי על יום השואה. אולי, בסתר ליבי. אחרת, מדוע התייחסתי לעצים הכרותים בכלל? בכל אופן, יום השואה היום. כואב לי, חבל על הזמן. לעתים, הדמעות זולגות מאליהן. שיר, כתבה, עדות, פותחת את הסכר. והדמעות זולגות, אני חש את הכאב העצור. את הזעזוע. את הסלידה העמוקה לרוצחים הנאצים. למכחישים למיניהם. גם לצבועים. אני חושב על אבא, ניצול יחיד ממשפחתו. סיפור הצלה שלא ייאמן. עדיין מתייסר ממוראות עברו. הצליח להתחתן עם אמי ז"ל, להקים משפחה יהודית לתפארת. כרות שצמח והצמיח. כך גם עם ישראל. הקמת מדינת ישראל היא הצמיחה של העם היהודי. צמיחה לאחר כריתה כה כואבת. לזכור ולא לשכוח. לעמוד על המשמר. צוררי ישראל לא נחים לרגע.צולם על גבול בת ים ראשון לציון, מרץ 2009.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה