לא היה לי קל לצלם את הצילום הזה. אני עדיין נרתע מלצלם אנשים ללא הסכמתם המפורשת. כך שסליחתי נתונה מראש לאיש המצולם, כמו לכל מי שאני מצלם ללא ידיעתו והסכמתו המפורשת. כונתי היא להביע משהו כללי ולא אישי כך שחלילה לא יפגע משהו בגללי מצילום זה או אחר. אבל, מלאכת הצלם (גם החובב כמוני) תהיה בלתי אפשרית אם יגביל עצמו בידיעה מראש וקבלת רשות מכל אדם ואדם אותו מצלם. חוץ מזה, כל הייחוד של רגע, יאבד. הרי הייחוד והיופי נמצא ברגע ונעלם ברגע. אם נחמיץ אותו, לא יחזור. עוד אני מתנחם בכך שאני מסכים מראש לכל מי שרוצה לצלם או להסריט אותי. כבר היו כאלה שעשו זאת, נזכרתי בעמדתי זאת וחייכתי. הנה, זה החוב שלי לצלמים למיניהם. בעבר, לא חשבתי כך. מה שקסם לי בצילום זה הוא האיש בראש ובראשונה שנם את שנתו על ספסל ציבורי, אופניו שנמצאים לפניו מעין הגנה, וברקע כתובת על תריס סגור. שילוב מעניין מאוד שאותו ניתן לפגוש במקומות כשדרות ירושלים ביפו, רחוב שאני אוהב לעבור בו.צולם בשדרות ירושלים ביפו, אפריל 2009.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה