הפרחים הנאים האלה מקדמים את הנכנסים לבנין שבו מתגורר אבי. מספר חדשים, לאחר פטירתה של אמי (2005), החליט אבי לעבור ולהתגורר בדיור מוגן. אט אט הסתגל לחייו החדשים. נרגע מהאבל. למד לחיות ולהסתדר לבד. היה קשה. לו ולנו הבנים, אך אלה הם החיים. עדיין קשה פה ושם, אך גם אני הבנתי, שמסגרת כה תומכת ופעילה, מיטיבה עם עימו והאחרים המתגוררים שם. כבר למעלה משנה, אני עושה לי מנהג קבוע. להגיע אליו לקבלת שבת ולבלות (בפירוש) במסיבת ריקודים פעילה מאוד. אבי אינו בין הרקדנים (ואני בעקבותיו), אך לשבת ולראות את הזקנים/צעירים האלה, רוקדים ומפזזים, הוא מחזה מחמם את הלב. בפירוש, זקנה אינה גיל. רבים מן הזקנים שם, כה צעירים ברוחם. "רק" גופם מזכיר לכולנו שהזמן עובר.צולם בראשון לציון, מרץ 2009.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה